אבקת הקסמים של אמנות הפרפורמנס

איך להתמודד עם השאלה הנפוצה ביותר ששואלים אמני פרפורמנס:

"מה זה, בעצם, פרפורמנס?"

זה קורה כל כמה שבועות מחדש, בארוחה משפחתית או במפגש עם חברים. באיזשהו שלב אני אדרש להסביר מה זה פרפורמנס.

עם הזמן סיגלתי לעצמי כמה תשובות שיהיו לי בשלוף:

"זה מופע חי שנמצא על התפר בין תאטרון, אמנות פלסטית ומחול".

"זה כמו תאטרון אבל לא בהכרח מתבסס על טקסט".

כשאני ממש רוצה להסתבך אעז לומר ש"זה ביטוי שאפשר להשתמש בו בהמון דרכים, אבל בעקרון זה מופע, שיכול להכיל בעצם כל דבר".

וכשאני ממש לא רוצה להסתבך - "זה סוג של תאטרון".

מידי פעם אני אפילו מוצאת את עצמי מודה שאני שחקנית, לפעמים פשוט אין ברירה. אנשים רוצים תשובות והגדרות.

 

אבל זה לא רק אנשים מחוץ לתחום האמנות - גם אמנים בעצמם מבקשים ממני, בסדנאות שאני מעבירה, להסביר את המושג העלום. ובצדק.

השאלה הזאת מעלה בי תמיד איזו בעתה - איך יכול להיות שאני, אמנית שמקדישה את חייה לפרפורמנס, מתקשה להסביר את מהותו?

משהו שונה לגמרי

אבל העניין הוא בדיוק זה - שזוהי מהותו. כמו סבון רטוב שאי אפשר לאחוז, אמנות הפרפורמנס מתחמקת מכל הגדרה. כל פעם שמנסים להסביר אותה היא משתנה ומגלה פנים חדשות.

ולכן, עבורי, היא החופש בהתגלמותו.

מתוך יצירת הפרפורמנס Passing Through  של סילביה פלסיוס וויטמן. החופש בהתגלמותו. 

למרות החופש האינסופי הזה, מעניין לראות איך לכל תחום יש ציפיות שונות לגבי פרפורמנס.

אם תלכו לראות פרפורמנס בגלריה או מוזיאון, ייתכן מאד שתצפו לראות אנשים זזים לאט ולא מדברים. אם תלכו לתאטרון, מאד יכול להיות שתתקלו בפרפורמנס טקסטואלי, אולי אפילו מבוסס על מחזה כתוב. בפסטיבל מחול אתם עשויים לחזות במחקר תנועתי שהתרחק כ"כ ממה שפעם היה מכונה "מחול" שכבר אין כמעט אפשרות לאתר את מקורו.

ומצד שני, בכל אחת מהאפשרויות יכול מאד להיות שתתקלו במשהו אחר לגמרי.

להתבונן מבחוץ

כדי להתמודד עם השאלה "מה זה פרפורמנס?",  אפשר לנסות לפרק אותה.

אחת השאלות הנפוצות ששואלים אותי בסדנאות פרפורמנס היא: "מה הופך פעולה לפרפורמנס? מה ההבדל בין סתם משהו שאני עושה לבין פעולה פרפורמטיבית?"

אה. כאן אנחנו כבר מגיעים למשהו שאפשר להתמודד איתו. 

אז מה התשובה? האם יש מרכיב סודי שהופך פעולה יומיומית לפעולה פרפורמטיבית?

אחד מתרגילי החימום הכיפיים שאני מעבירה בסדנאות שלי - עובד הכי טוב בקבוצות ביישניות שלא רגילות לעבוד עם הגוף - מתחיל בכך שהולכים בחדר ומהנהנים לשלום אל מי שעובר מולנו. אח"כ מתחילים ללחוץ ידיים ולברך לשלום. בשלב הבא אני אומרת: "הבנאדם הבא שתראו הוא מישהו שלא ראיתם כבר המון זמן". אוטומטית מתחילה שמחה גדולה, חיבוקים ונשיקות.

 

ואז: "הבנאדם הבא שתראו הוא מישהו שלא ראיתם כבר המון זמן, אתם ממש שמחים לראות אותו אבל אין לכם מושג מי זה", ומיד הפעולה השמחה נטענת במבוכה ומצוקה, וגם צחוק. "עכשיו" אני אומרת "תתחילו להמציא מאיפה אתם מכירים אחד את השניה" - ומיד מתחיל להתגולל סיפור מופרך, מקסים ומצחיק, סצינה נהדרת שיכולה לשמש חומר גלם מבריק לקטע פרפורמנס.

 

לפרפורמנס יש קשר הדוק להתנהגות אנושית, ומכאן הקרבה בין "סתם פעולה" לפעולה פרפורמטיבית.

מתוך היצירה I am NOT Tino Segal . בין פעולה יומיומית לפעולה פרפורמטיבית. 

כשההתנהגות האוטומטית שלנו מצחיקה אותנו, זה בד"כ סימן לכך שאנחנו מסוגלים להתבונן עליה מבחוץ. ואם אנחנו כבר מתבוננים מבחוץ, למה לא לעבוד איתה כחומר גלם ליצירה?

אז מהי אותה "אבקת קסמים" שמפזרים על פעולה יומיומית כדי להפוך אותה ליצירת אמנות?

אולי זו ההתבוננות עצמה.

ההתבוננות היא קורית בשני שלבים -

קודם כל אני היוצר/ת מתבוננ/ת על ההתנהגות שלי או של אחרים, מזהה בה משהו מעניין ומחליטה להשתמש בה. בשלב זה כבר ייחדתי אותה מתוך ההקשר שלה והפכתי אותה לדבר להתבונן בו.

כאשר אנחנו, כיוצרי ויוצרות פרפורמנס, מתבוננים על דבר מבחוץ, אנחנו מבקשים מהקהל שלנו להתבונן גם הוא על הדבר, להתפלא עליו. זוהי השכבה השנייה של ההתבוננות.

ואם עשינו עבודה טובה - הזמן, לרגע, יעצור, והנשימה, לרגע, תיעתק. 

והנה עוד תשובה אפשרית לשאלה "מה זה פרפורמנס?":

פרפורמנס הוא מחקר אמנותי של התנהגות אנושית.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now