האוצר החבוי בהצגות לנוער

איך לבחור הצגה מעצימה לבני נוער?  

טיפ מיוצרת תאטרון

לפני שאתחיל אני חייבת להודות: אני כותבת את המאמר הזה מנקודת מבט של יוצרת. אינני מורה או מחנכת, אבל אולי זה כל העניין כולו. אתם, כמורים או מדריכים, בוודאי מוקפים בהרבה אנשי חינוך להתייעץ איתם, אבל לא בטוח שתוכלו למצוא יוצר/ת לשאול את דעתה. הייתי רוצה להציע לכם את נקודת מבטי החוץ-ממסדית בעניין.

מקור כוח בגיל הנעורים

בשביל זה, אצטרך לחזור לשנות הנעורים שלי עצמי: דרכי כיוצרת התחילה במידה רבה שם.

אמנות היתה כל חיי - או שניגנתי או ששמעתי מוזיקה, או שכתבתי או שעשיתי חזרות במגמת תאטרון. כשהיה לי משעמם ולא היו סמארטפונים, הייתי חורשת הלוך ושוב את ספרי האמנות שלי, ואת הציורים הטובים ביותר שלי ציירתי, כמובן.. במחברות הלימוד בזמן השיעור.

 

אמא שלי, מורה לספרות ומחנכת בתיכון, מרצה לדידקטיקה וחינוך במכללת אורנים, לא רק הניקה אותי שירה עם חלב האם, אלא גם הפצירה בי לא להשקיע יותר מידי בלימודים: "בגרות תמיד אפשר להשלים, את הנעורים אי אפשר להחזיר", נהגה לומר.

(למרבה הצער - או המזל - דווקא לא הקשבתי לה, ויצאתי עם תעודת בגרות מלאה..)

 

כמו אצל הרבה בני נוער אחרים, שנות הנעורים שלי היו מלאות דכאונות, בדידות ודימוי עצמי נמוך להחריד. הוריי התגרשו, אמא שלי חלתה בסרטן ואחיי הגדולים כבר לא גרו בבית. לא היה חסר עם מה להתמודד.

מבלי שהבנתי את זה אז - אמנות היתה מקור הכוח שלי, והדימויים היו התרופות שהצילו אותי.

השירים ששמעתי דיברו את הכאב שלי - מבלי להגיד לי להפסיק לכאוב או לדרוש ממני להתאפס על עצמי. הציורים שאהבתי ביטאו מצוקות, תשוקות ותקוות - מבלי לפרש אותן במילים ברורות.

והדמויות שבחרתי לגלם בשיעורי תאטרון ובבגרויות הוציאו מתוכי כוחות ואפשרויות - שבהמשך יהיו לי נכסים מעצימים. התמודדתי וצמחתי דרך היצירות כי הן נתנו לי להרגיש, ולא אמרו לי מה אני אמורה להרגיש.

אז איך לבחור הצגה לבני נוער?

בעיניי, בני נוער מבלים את רוב זמנם במסגרת שמשקיעה את כל משאביה בניסיון לעצב ולהכווין אותם. הם חיים בחברה תחרותית שכל הזמן משדרת להם שהם לא מספיק טובים. אבל הם לא מבלים מספיק מזמנם במתן ביטוי מעצים ובונה לסערה הרגשית, הבלתי ניתנת לזיהוי ולהגדרה, המתחוללת בהם. חסרים להם מרחבים שמקבלים אותם כמו שהם, יחד עם הבלבול, ושלא דורשים מהם בהכרח להגדיר ולבחור צד. בעיניי, בני נוער זקוקים לדימויים שיעזרו להם לבטא את מה שהם לא מצליחים להסביר לעצמם. והם בוודאי לא צריכים עוד יצירה שתסביר להם מה הם אמורים לחשוב. לא לשם כך יש אמנות.

לכן, כשאתם מחפשים הצגה לבני נוער, בחרו הצגה שלא תגיד להם מה להרגיש ולחשוב.

אפשר בהחלט לחפש סיפור מובן ונוגע, יצירה אישית ומרגשת. אבל בירחו כמו מאש מיצירות דידקטיות, חינוכיות ובעלות "מסר" אחד ברור. יש להם מספיק מזה.

הצגה לנוער פני שטח

מתוך המופע "פני שטח - פגישה עם ארץ ישראל". הצגה למבוגרים, גרסא ייעודית לנוער. צילום: חיים יפים

כדי להאמין ברעיון, בין אם זה רעיון להצגה או לסטראט-אפ, צריך לזהות את הפוטנציאל הגלום במשהו שעדיין לא לגמרי ברור לנו. לקיים דיון על יצירות אמנות פתוחות לפרשנות -

זו דרך מצויינת עבור בני נוער להתאמן. 

להאמין ברעיון, לסמוך על עצמך

מאז שהתחלתי להופיע עם "פני שטח - פגישה עם ארץ ישראל" בתיכונים וחט"ב, למדתי לסמוך על התבונה של בני נוער ועל יכולתם ליצור הקשר משלהם לדימויים שאני מעלה בפניהם. המופע שלי אינו מנסה להגיד להם מה לחשוב, אלא מציע להם דימויים פתוחים לפרשנות, ובכך אני מזמינה אותם להיות אקטיביים במהלך הצפייה ולהפוך את מה שהם רואים - לשלהם.

אני מזמינה גם אתכם כמורים ומורות, להציע לתלמידים שלכם יצירות פתוחות לפרשנות.

ולנועזים מביניכםן - לפרש אותן יחד איתם אחרי ההצגה, בשיח פתוח שמכיל ומעודד נקודות מבט שונות.

בשיחות עם תלמידים לאחר המופע הם תמיד סקרנים מאד לגבי תהליך היצירה, ושואלים איך חשבתי על המופע, למה בחרתי בדימוי כזה או אחר ועוד. אני תמיד אומרת להם שהמופע התחיל מגרעין של רעיון. "לפעמים רעיון קטן ופשוט יכול להפוך להישג גדול", אני אומרת להם, "אבל בשביל זה - חייבים להאמין ברעיון. גם אם הוא נשמע טפשי או לא ברור. צריך להשקות אותו כמו זרע ששותלים, להתמיד ולחכות בסבלנות. בסוף הוא יצמח. תאמינו ברעיונות שלכם."

לא מזמן ראיתי ראיון מדהים עם מנכ"ל Airbnb. בראיון הוא מספר כמה קשה היה לו ולשותף שלו לגרום לאנשים להאמין שמישהו אי פעם יעדיף לשכור דירה של מישהו אחר מאשר חדר במלון. לקח להם שנים רבות, בהן נכנסו לחובות וחיו מהיד לפה, כדי לגרום למשקיעים להעיף בהם מבט, ובסופו של דבר להבין שיש כאן, בעצם, רעיון מהפכני. 

וזה העניין. כדי להאמין ברעיון, בין אם זה רעיון להצגה או לסטראט-אפ, צריך לזהות את הפוטנציאל הגלום במשהו שעדיין לא לגמרי ברור לנו. צריך להסכים לחיות עם חוסר וודאות, ולקבל אותה באהבה ובסבלנות. תהליך היצירה מתחיל ביכולת להתבונן במשהו גולמי, ולדמיין לו אפשרויות שונות. כדי לפתח את היכולת הזאת, כדאי להפסיק להגיד לבני נוער מה לחשוב, לעודד אותם לחשוב בעצמם, וללמד אותם שיש יותר מתשובה אחת נכונה.

לקיים דיון על יצירות אמנות פתוחות לפרשנות - זו דרך מצויינת להתאמן. 

קשה לי לחשוב על אקט חינוכי יותר מעצים ואפקטיבי, מלהקשיב למה שהתלמידים שלכם הבינו לבד, ולתת להם את התחושה שהם יכולים לסמוך על עצמם.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now